יש פתגם בעברית שאני מצטט הרבה: "יפה שתיקה לחכמים". סוקרטס ניסח את זה קצת אחרת: " אני יודע שאינני יודע". אלו שני משפטים שמוליכים אותי כבר הרבה מאוד שנים ואני מקווה שאני נוהג לפיהם.
זה לא תמיד היה כך. כשהייתי צעיר יותר הייתי בטוח שאני חתום על הידע ועל החוכמה. למזלי, הצלחתי ללמוד כמה דברים מאז ונרגעתי.
למנחם בן זה לא עבר . האיש כותב מתוך ידענות כל כך מופלגת שעוד רגע נאמין שהוא ישב בויכוח המפורסם בין האקסלי ווילברפורס. הידענות שלו תוקפת כבר בפיסקה השניה:
"כל-כולו של הדארוויניזם הוא תיאוריה אידיוטית מאין כמוה המתבססת על הוכחה אחת שאיננה הוכחה כלל וכלל: הדמיון בין המינים השונים – נניח, הדמיון בין הכלב לזאב, בין החתול לנמר, בין האדם לקוף, ובכלל, בין כל בעלי החיים כולם (לכולם יש עצבים,למשל) – אבל אין אפילו שמץ קטן שבקטנים של הוכחה כלשהי שמין יצא מתוך מין, או שמין כלשהו השתנה בהיוולדו למין אחר. (והוכחה פירושה, למשל, צילום וידיאו המתעד, נניח, גור חתולים שיצא מבטנה של כלבה או לפחות משהו שאיננו כלב שיצא מבטנה של כלבה). "
לו היה לבן מושג כלשהו על הפילוסופיה של המדע, היה בודאי יודע שאין דבר כזה "הוכחה" במדע. זו ההברקה הגדולה של קרל פופר. אי אפשר להוכיח את נכונותה של אף תיאוריה מדעית אלא רק לסתור אותה. ניתן להוסיף אישושים לטענה אבל לעולם תיחשב תיאוריה כ"נכונה כל עוד לא הוכח אחרת". זה יוצר בעיה אצל מי שלא מפנים את הרעיון הבסיסי הזה משום שזה מנוגד לאינטואיציה. אבל זה עובד מצוין ככלי עבודה.
שהרי מדע זה שם אחר לכלי עבודה למציאת הסברים לתופעות הטבע. אם נקרא להסבר תיאוריה (ולא תורה, כפי שרבים מכנים בטעות לטעמי את תיאורית האבולוציה) נראה שתיאוריה צריכה לענות על שתי הגדרות בסיסיות: לתת אלגוריתם לחישוב או ניבוי התוצאות של תופעות טבע ולהכיל את הדרך לסתור את התיאוריה. בדיוק כך, תיאוריה טובה נותנת לנו את הכלי להריסתה. מה שלא עונה על כך אינו תיאוריה מדעית ואינו מעניין את המדע.
כשאני שותה קפה, אני משאיר את הספל על השולחן במשרד. למחרת בבוקר, הספל נמצא במטבח, שטוף. התיאוריה שלי טוענת שהספל יודע את הדרך למטבח והוא עושה את הדרך הזו כל לילה בעצמו , שוטף את שאריות הקפה במים ובסבון ונשכב בעדינות על מתקן הייבוש.
טכנית, זו תיאוריה מדעית תקפה: היא מסבירה את התופעה הנצפית ואף ניתן לתכנן ניסוי שיאשש אותה. מחר אניח את הספל על שולחן אחר ועדיין הספל יחכה לי שטוף ונקי במטבח. אבל התיאוריה שלי מכילה גם את הדרך לסתור אותה. אם נערוך תצפית פשוטה, נגלה שהמנקה מגיעה כל בוקר בשבע , אוספת את כל הספלים על השולחנות, נושאת אותם אל המטבח, שוטפת אותם היטב ומניחה על מתקן הייבוש. התיאוריה שלי מנותצת מיד. זו עדיין תיאוריה מדעית. פשוט לא נכונה.
מנחם בן כאמור, בקי ויודע ולכן הוא שואל
"מישהו ראה פעם חיה שהולידה חיה שונה ממנה אפילו במעט? "
כן, אני ראיתי. כולם ראו. אפילו מנחם בן ראה. קוראים לזה "צאצאים". יש אפילו שניים שישנים פה בקומה למעלה. קוראים להם יונתן ונעמה והם זכר ונקבה מסוג Homo sapiens sapiens. הם דומים קצת לאמם וקצת לאביהם. הם תוצר של "ערבוב" גנטי (בקיצור, סקס) בין אבא ממוצא אשכנזי עם שיער בהיר ועיניים כחולות ואמא ממוצא צפון אפריקאי עם שיער שחור ועיניים חומות. בגלל זה יש להם עור שחום בהיר, שיער שחור ועיניים שחורות. אם נשווה בין הגנים שלי, של אשתי לשלהם (גם בינם לבין עצמם) הרי שהם דומים יותר בינם מאשר בינם לביני או בינם לבין אשתי. כלומר, הם שונים רק קצת. אם נכפיל את התהליך בכמה אלפי שנים הרי שהשוני ביני לבין צאצאי צאצאי יהיה ניכר יותר.
זו הבעיה הגדולה של האבולוציה-היא כל כך פשוטה שהיא מטעה. לנסח משפטים שמסבירים תופעות אבולוציוניות זו בעיה למשפטנים. מנחם בן קרא בספר של גולד את המשפט הבא:
" מדוע יפתח הפלמינגו, היחיד מבין העופות, מקור כה מוזר אם לא כדי לנצל את הסביבה החריגה שבחר לעצמו?"
שבעצם היה צריך להיות:" מקור מוזר התפתח רק אצל הפלמינגו, מכל העופות, על מנת לנצל את הסביבה החריגה בה הוא חי". גולד בעצמו כבר עמד על הבעייתיות של ניסוח המשפטים. הוא יודע שהניסוח לא מדייק אבל הוא מזהיר אותנו מראש (אני לא מוצא כרגע את המקור). גולד היה חייב לעשות פשרה בכתיבה הפופולרית שלו בין הניסוח לעניין. הוא בחר להתפשר על הניסוח תוך כדי אזהרה לקוראיו. אבל מנחם בן, עוד Homo sapiens sapiens מוכיח שsapiens היא לאו דוקא תכונה מובילה. מי שיקרא את המאמרים המדעיים שלו לא ימצא התנסחויות שכאלה.
ומנחם בן ממשיך:
"יש שמביאים את הגיאולוגיה כהוכחה כביכול. אבל מה לעשות, שכבר דארווין כותב בספרו "מוצא המינים" שהגיאולוגיה איננה יכולה לספק הוכחה כלשהי: "הפרשה הגיאולוגית היא הרבה יותר בלתי שלימה משסבורים הגיאולוגים. מספר הדוגמאות שבבתי האוסף שלנו כאין וכאפס הוא לעומת הדורות לאין ספור של מינים לאין ספור". כלומר, שוב ,כפי שמודה אבי הדארוויניזם עצמו , לא הגיאולוגיה יכולה להוכיח את "תורתו". אז מה כן? כלום. פשוט, כלום. כל-כולה תיאוריה, השערה, ניחוש, המבוססים על קשר סידרתי כלשהו בין המינים, שאיננו מוכיח אלא זאת: שכולם נוצרו בידי בורא אחד, בסדרות."
זהו, הנה המכה הניצחת. "דארווין אמר את זה בעצמו". קודם כל, "מוצא המינים" נכתב לפני יותר מ150 שנה. ברור שיש בו אי דיוקים ודברים לא נכונים. דארווין לא ידע הרבה דברים. הוא אפילו לא הכיר את המנגנון הגנטי למרות שהוא התגלה כחמישים שנה לפני כן על ידי מנדל. למרבה האירוניה, סטיבן גולד, ביחד עם אלדריג' ניסו לנסח תיאוריה שמסבירה את החוסר במאובנים. חוסר הידיעה לא מצביעה בהכרח על אי נכונות התיאוריה. דארווין, כמו כל מדען טוב, הבין שיש לו בעיה אז הוא העלה אותה למעלה ולא טיאטא מתחת לשטיח. מדענים טובים אמורים לעשות את זה-הם אמורים לתת לנו כלים לסתור את התיאוריה שלהם. אבל מנחם בן שוכח ש150 שנה של מחקר מדעי עברו מאז ויש יותר ויותר עדויות לאשש את התיאוריה.
זוכרים את חוק גודווין? הנה מקרה קלאסי:
מה שנורא מכול הוא שהדארוויניסטים הפשטניים עד אימה מסתכלים על המראות המופלאים ביותר של העולם, על היופי האינסופי של החיות למיניהם והפרחים למיניהם, בעיניים עבשות ועששות ויבשות של "מדען", הבוחן שרידויות בנוסח "החזק יותר שורד", ששימשה בסיס לגישה הנאצית.
יש בציטוט עוד בעיה. המונח "החזקים שורדים". זה תרגום רע של "Survival of the fittest". כפי שניתן ללמוד מהקישור, זה לא משפט של דארווין. זה משפט שהושפע מדארווין. המשפט הוא מטאפורה ולא תיאור מדעי. רגע, מטאפורה זה לא משהו שמנחם בן כן אמור להבין בו?
כשהלכתי ללמוד באוניברסיטה, החלטתי ללמוד ביולוגיה (לאחר הרפתקה קצרה במתימטיקה ומדעי המחשב למרבה האירוניה). שאלו אותי "ומה תעשה עם זה". עניתי שאני לא יודע, אבל זה מעניין. אז באמת לא עשיתי עם זה כלום. אבל למדתי להתבונן על העולם. אני נהנה לדעת איך דברים עובדים. מאוד רחוק מ"עינים עבשות ועששות".
להבין את העולם זהו נדבך נוסף של הנאה. אפשר לקרוא יצירה ספרותית ולהנות ממנה כמו שהיא ואפשר לנתח אותה ולהבין לעומק ולהנות עוד יותר.
יש מוטו שאני מנסה להעביר הלאה לילדי:"לא בושה לא לדעת, בושה לא ללמוד". הייתי רוצה להעביר את זה גם למנחם בן.
——————————- עדכון ——————————
- בכלל לא שמתי לב, אבל ההשפרצה של מנחם בן היא ישנה ביותר. במקור זהו מאמר מהעיתון מ1998. זה עדיין לא גורע מטמטומה.
- מאחר וזהו מאמר ישן, פרופ' יוסף נוימן כתב תשובה הרבה יותר מוצלחת משלי.כדאי לקרוא.
________________________________________________________
*הכותרת מגעילה, אני יודע. אבל מתבקשת.
כמה טוב להיות מתמטיקאי. במתמטיקה, הוכחה היא הוכחה, וזהו. ואין איזה מנחם בן שלא למד כלום וחושב שהוא יכול למוטט את המדע כולו.
אגב, לפחות כשאני למדתי מתמטיקה, "תורה" היתה בדיוק התרגום העברי הצח של "תיאוריה".
אני מעדיף את התשובה שלך על פני זו של נוימן "אמונה דתית מטבעה היא סטטית ובלתי משתנה"? אי אפשר לכתוב משפט (אפילו כשמביאים דברים בשם אומרם) כזה ולא להראות שמדובר בשטות מוחלטת
רק רציתי להגיד שנהניתי לקרוא
לא נראה לי (אינטואיציה של אדם מן היישוב כבן 50) שכל עולם הטבע המופלא החל מהרמה המיקרוסקופית והמולקולרית שלו וכלה ברמת המקרו של שפע הצורות והתופעות הוא משהו של "ברירה טבעית" "מוטציות", "מקריות" וכו'. לא שאין ברירה טבעית, אך זו לא אחראית על הטבע כפי שהוא. נראה שהטבע הוא מעין "טביעת אצבע" של משהו נעלה מאוד, של משהו שאולי אפשר להגדיר אותו כ"אהבה" ה-אהבה". צריך טיפה אינטלקט, טיפה עין ביקורתית ולב פתוח ואז לא ייתכן שלא תחפש תיאוריה אחרת, רק לא דארוויניזם.
אז לא נראה לך. אינטואיציה (גם של אדם מן היישוב בן 50) איננה כלי מחקרי. הערה שכזו מצביעה על העובדה שאין אתה מנסה לקיים דיון אלא התקפה: אני מבוגר ולכן לאינטואיציה שלי יש תוקף. וסיימת גם בהתקפה נאה על האינטלקט שלי.
אבל מה לעשות ועל פי העקרונות הללו מפתחים תרופות חדשות שבטח כן נראות לך. על פי העקרונות הללו חוקרים מחלות שונות על מנת להציל חיים. גם זה לא נראה לך?
אני מצטט את עצמי מהפוסט הזה:
”לא בושה לא לדעת, בושה לא ללמוד”.
אז תתבייש לך יגאל.